בימים בהם השמש זורחת ואני יכולה לשבת בגינה ולספוג קרניים מלטפות או ביום גשום בו אני יכולה לבשל מרק חם לבני הבית, אני מאוד אוהבת את החיים שלי ואת הבחירה שבחרתי.
אבל לחיפוש יש מחיר. במגוון תחומים.
יש את המובנים מאליהם כמו הכנסה או יותר נכון צמצום או אובדן הכנסה. ויש מפתיעים יותר כמו שינוי, גם אם קטן, של הדינמיקה המשפחתית והזוגית.
בפועל, לקח לי המון זמן להכיל ולעכל את כל הזמן הפנוי שהיה לי פתאום. נורא קל היה לי למלא אותו בקניות, בישול, זמן עם הילדים וכל זה. יותר קשה היה לבנות תכנית לדברים שאני באמת רוצה לעשות.
כמה חודשים אל תוך העצמאות החדשה שלי, פתאום תפסתי שיש לי זכות מאוד גדולה והיא באמת להחליט מה אני רוצה לעשות וללכת לעשות אותו. אבל הבעיה היתה שלא ידעתי מה זה המשהו הזה.
כל כך רציתי פתאום להבין שאני משתוקקת להיות קונדיטורית או שוקולטיירית או שאני בעצם נורא רוצה בעצם לחזור לחלום הילדות שלי ולהיות שחקנית - אבל זה לא קרה. לא הרגשתי שאני מצליחה לשים את האצבע על הדבר הזה. זה שבשבילו כל זה היה שווה.
והרגשתי פספוס. בזבוז של הקרדיט המשפחתי שניתן לי לנצל את הזמן זה ולמצוא כבר את הסיבה (או ההצדקה) למהלך החד צדדי הזה, במובן מסוים, שהשפיע על התא המשפחתי שלנו.
אז החלטתי להיות זהירה, ולבחור לעשות וללמוד דברים שאולי לא יועילו ויביאו אותי אל הדבר המיוחל הזה, אבל לפחות יתרמו לי גם במסלול הנוכחי שבחרתי - הדבר הראשון היה ללמוד הנחית קבוצות.
בעבודה הרצינית הראשונה שהיתה לי כשסיימתי תואר שני, עבדתי בעמותה שעסקה המון בתחום ההנחיה וזכרתי שאחת הדמויות הבולטות בתחום אמרה לי פעם שיש לי כישרון לזה. אז החלטתי לנסות.
הלימודים היו מאוד מעניינים. זו גם היתה הזדמנות ראשונה ממש לצאת מהבית, למשהו קבוע, לפגוש נשים אחרות מעניינות וללמוד מהתהליך ומהחוויות. הרגשתי שזה כיוון טוב, שאני באמת לא רעה בזה בכלל ואפילו נהניתי.
כמטלת סיום בניתי עם אחת מחברותי לקורס סדנא שלמה.
הבעיה היתה ששוב הלכתי למקום הבטוח והסדנא שבניתי היתה בתחום המקצועי שלי. תזכורת למצטרפים - אני בכלל לא בטוחה שהמקצוע שלי זה מה שאני הכי רוצה לעשות.
אז הקורס הסתיים, ואני בהחלט מרגישה שצירפתי כלי מקצועי משמעותי לסל הכלים שלי. אבל כרגע לפחות מסתמן שזו לא היתה נקודת השינוי המיוחלת.
במסגרת הקריירה המקצועית שלי עשיתי מגוון דברים - חלקם היה ניהול פרויקטים בתחום התקשורת הפנימית, הפקת אירועים, בניית קמפיינים וגם כתיבת תוכן - ראיונות, אייטמים, טיזרים, כתבות ועוד. לאורך השנים הכי אהבתי את תחום הניהול, את העבודה עם האנשים, את שלב החשיבה והבניה של קונספט כללי ותמיד הכי פחות אהבתי את עניין הכתיבה.
אבל לחיפוש יש מחיר. במגוון תחומים.
יש את המובנים מאליהם כמו הכנסה או יותר נכון צמצום או אובדן הכנסה. ויש מפתיעים יותר כמו שינוי, גם אם קטן, של הדינמיקה המשפחתית והזוגית.
בפועל, לקח לי המון זמן להכיל ולעכל את כל הזמן הפנוי שהיה לי פתאום. נורא קל היה לי למלא אותו בקניות, בישול, זמן עם הילדים וכל זה. יותר קשה היה לבנות תכנית לדברים שאני באמת רוצה לעשות.
כמה חודשים אל תוך העצמאות החדשה שלי, פתאום תפסתי שיש לי זכות מאוד גדולה והיא באמת להחליט מה אני רוצה לעשות וללכת לעשות אותו. אבל הבעיה היתה שלא ידעתי מה זה המשהו הזה.
כל כך רציתי פתאום להבין שאני משתוקקת להיות קונדיטורית או שוקולטיירית או שאני בעצם נורא רוצה בעצם לחזור לחלום הילדות שלי ולהיות שחקנית - אבל זה לא קרה. לא הרגשתי שאני מצליחה לשים את האצבע על הדבר הזה. זה שבשבילו כל זה היה שווה.
והרגשתי פספוס. בזבוז של הקרדיט המשפחתי שניתן לי לנצל את הזמן זה ולמצוא כבר את הסיבה (או ההצדקה) למהלך החד צדדי הזה, במובן מסוים, שהשפיע על התא המשפחתי שלנו.
אז החלטתי להיות זהירה, ולבחור לעשות וללמוד דברים שאולי לא יועילו ויביאו אותי אל הדבר המיוחל הזה, אבל לפחות יתרמו לי גם במסלול הנוכחי שבחרתי - הדבר הראשון היה ללמוד הנחית קבוצות.
בעבודה הרצינית הראשונה שהיתה לי כשסיימתי תואר שני, עבדתי בעמותה שעסקה המון בתחום ההנחיה וזכרתי שאחת הדמויות הבולטות בתחום אמרה לי פעם שיש לי כישרון לזה. אז החלטתי לנסות.
הלימודים היו מאוד מעניינים. זו גם היתה הזדמנות ראשונה ממש לצאת מהבית, למשהו קבוע, לפגוש נשים אחרות מעניינות וללמוד מהתהליך ומהחוויות. הרגשתי שזה כיוון טוב, שאני באמת לא רעה בזה בכלל ואפילו נהניתי.
כמטלת סיום בניתי עם אחת מחברותי לקורס סדנא שלמה.
הבעיה היתה ששוב הלכתי למקום הבטוח והסדנא שבניתי היתה בתחום המקצועי שלי. תזכורת למצטרפים - אני בכלל לא בטוחה שהמקצוע שלי זה מה שאני הכי רוצה לעשות.
אז הקורס הסתיים, ואני בהחלט מרגישה שצירפתי כלי מקצועי משמעותי לסל הכלים שלי. אבל כרגע לפחות מסתמן שזו לא היתה נקודת השינוי המיוחלת.
במסגרת הקריירה המקצועית שלי עשיתי מגוון דברים - חלקם היה ניהול פרויקטים בתחום התקשורת הפנימית, הפקת אירועים, בניית קמפיינים וגם כתיבת תוכן - ראיונות, אייטמים, טיזרים, כתבות ועוד. לאורך השנים הכי אהבתי את תחום הניהול, את העבודה עם האנשים, את שלב החשיבה והבניה של קונספט כללי ותמיד הכי פחות אהבתי את עניין הכתיבה.
באיזשהו שלב, קשה לי להסביר למה, במסגרת התהליך והזמן העצמאי שלי - הדברים קצת התהפכו.
מצאתי שאני מתחברת יותר לכתיבה. גם בצד המקצועי וגם בצד האישי.
גיליתי שאני נהנית להעלות מחשבות על הכתב. שאני כבר לא חוששת מאתגר של ניסוח אייטמים מקצועיים שונים.
אז למה לא ללמוד כתיבה? אבל איזה סוג של כתיבה?
זה אולי יישמע לרגע כמו אייטם שיווקי - זו לא המטרה, אבל כשצריך לפרגן מפרגנים נכון?
למדתי ב"גיבור תרבות". הם השכילו לשלב במסגרת הקורס טעימות ממגוון תחומים- מפרוזה, דרך פזמונאות, תסריטאות, מחזאות, כתיבה ברשת ועוד.
המפגש השבועי עם אנשים שיודעים לכתוב מדהים וההכרה שאני יושבת מסביב לאותו שולחן איתם חיזקה אותי ותרמה לי המון.
זה גם היה סוג של טריגר לבלוג הזה.
אז אני כותבת. גם כאן. גם בתחום המקצועי שלי וגם משהו שאני מקווה שבסוף יסתכם לכדי ספר.
עוד לא יודעת להגיד זה המסלול שמוביל אותי ליעד הנכסף אבל בהחלט מרגישה שזה אחד הכיוונים הנכונים והטובים בשבילי.
אז לסיום - אני לא אדם של אמרות שפר ועצות לחיים טובים יותר.
אבל יש משפט שתפס אותי מתחילת הדרך בה התחלתי להתלבט לאן פני מועדות וזה המשפט
Life is not about finding yourself, It's about creating yourself
או בתרגום חופשי, החכמה בחיים היא לא למצוא את עצמך אלא ליצור את עצמך.
לקח לי קצת זמן, כי גם אני חשבתי שאני מחפשת את עצמי, אבל בהדרגה הבנתי את הנכונות של המשפט הזה, עבורי לפחות.
אני אולי עדיין מחפשת, אבל החיפוש הזה הוא עכשיו הרבה יותר פרקטי, חיפוש של דרך, עשיה, מקצוע
וכל דבר כזה מצריך גיוס של אנרגיות ועשיה ולא רק חפירה בנבכי הנפש או הפילוסופיה שלי.
לא כל בוקר יש אנרגיות ולא כל בוקר זה מצליח אבל אני מנסה להתרגל לחשוב שגם לחפש זה בסדר וזו לא בושה לרצות להרגיש שהצלחת.
מצאתי שאני מתחברת יותר לכתיבה. גם בצד המקצועי וגם בצד האישי.
גיליתי שאני נהנית להעלות מחשבות על הכתב. שאני כבר לא חוששת מאתגר של ניסוח אייטמים מקצועיים שונים.
אז למה לא ללמוד כתיבה? אבל איזה סוג של כתיבה?
זה אולי יישמע לרגע כמו אייטם שיווקי - זו לא המטרה, אבל כשצריך לפרגן מפרגנים נכון?
למדתי ב"גיבור תרבות". הם השכילו לשלב במסגרת הקורס טעימות ממגוון תחומים- מפרוזה, דרך פזמונאות, תסריטאות, מחזאות, כתיבה ברשת ועוד.
המפגש השבועי עם אנשים שיודעים לכתוב מדהים וההכרה שאני יושבת מסביב לאותו שולחן איתם חיזקה אותי ותרמה לי המון.
זה גם היה סוג של טריגר לבלוג הזה.
אז אני כותבת. גם כאן. גם בתחום המקצועי שלי וגם משהו שאני מקווה שבסוף יסתכם לכדי ספר.
עוד לא יודעת להגיד זה המסלול שמוביל אותי ליעד הנכסף אבל בהחלט מרגישה שזה אחד הכיוונים הנכונים והטובים בשבילי.
אז לסיום - אני לא אדם של אמרות שפר ועצות לחיים טובים יותר.
אבל יש משפט שתפס אותי מתחילת הדרך בה התחלתי להתלבט לאן פני מועדות וזה המשפט
Life is not about finding yourself, It's about creating yourself
או בתרגום חופשי, החכמה בחיים היא לא למצוא את עצמך אלא ליצור את עצמך.
לקח לי קצת זמן, כי גם אני חשבתי שאני מחפשת את עצמי, אבל בהדרגה הבנתי את הנכונות של המשפט הזה, עבורי לפחות.
אני אולי עדיין מחפשת, אבל החיפוש הזה הוא עכשיו הרבה יותר פרקטי, חיפוש של דרך, עשיה, מקצוע
וכל דבר כזה מצריך גיוס של אנרגיות ועשיה ולא רק חפירה בנבכי הנפש או הפילוסופיה שלי.
לא כל בוקר יש אנרגיות ולא כל בוקר זה מצליח אבל אני מנסה להתרגל לחשוב שגם לחפש זה בסדר וזו לא בושה לרצות להרגיש שהצלחת.
בהחלט מסוג הדברים שהרבה אנשים מתחבטים בהם.אני חושב שכל אחד מוצא עצמו מתלבט במשמעות חייו ומעשיו.העיקר לטעמי הוא להתחיל לעשות במה שאתה הכי טוב בו. זו הפשרה הטובה ביותר.הספק יהיה קיים תמיד אבל הוא זה שמור בן אותנו לחפש משמעות. חיפוש האידאלי האולטימטיבי הוא אין סופי ולכן צריך להיות בתנועה מתמדת קדימה
השבמחק