מכיוון שאני כבר יודעת שזה הולך להיות ארוך, אתחיל מהשורה התחתונה והיא-
עדיין אין כאן שורה תחתונה.
אין מסקנות, מתכונים לדרך, אמירות מוגדרות ומנחות. יש הרבה שאלות ונסיונות וחיפוש.
אני עדיין מחפשת. מחפשת מה? אני חושבת שאת תחושת ההצלחה האישית שלי. זו אולי ההגדרה הכי רחבה אבל הכי נכונה בשבילי כרגע.
כבר כמעט שנה וחצי עברה ועוד לא החלטתי אם עזיבת העבודה היציבה שלי היתה הדבר הכי חכם שעשיתי בחיים שלי או הדבר הכי אידיוטי.
תקראו לזה הכנה מוקדמת לקראת משבר גיל הארבעים, תקראו לזה התחרפנות, אבל בתהליך יחסית קצר פשוט קמתי ועזבתי. טוב, אז אם להיות לגמרי כנה, לא בטוח שקצר זו ההגדרה הנכונה, אבל ככה זה הרגיש.
במשך כמה שנים הרגשתי שלא בטוח שהמקצוע שלי זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות.
התגלגלתי אליו די במקרה מתוך עבודה אחרת בחברה מסוימת והוא הציל אותי מבוסית מזעזעת וצוות מתעלל.
הגעתי לצוות חדש ומקסים, לעבודה די מעניינת ונשארתי.
נשארתי שנים בחברה ובתפקיד. למדתי, התפתחתי, התמקצעתי אבל לאט לאט הרגשתי שמיציתי. שכבר לא כל כך מעניין אותי לדבר על ובא לי לעשות.
חופשת הלידה השלישית שלי ושינויים ארגוניים מרחיקי לכת בחברה בה עבדתי גרמו לי לרצות להישאר בבית יותר ממה שתכננתי ולחשוב שוב על אופציות לשינוי כיוון.
תוך כדי חופשת הלידה, יצרו איתי קשר דרך לינקדאין מחברה אחרת והציעו לי להתמודד על משרה בתחום שלי.
את המשרה לא קיבלתי אבל פתאום קיבלתי חשק מחודש בכל זאת לעסוק במקצוע שלי.
אז התחלתי לחפש משרות ולשלוח קורות חיים ומצאתי. מצאתי עבודה בארגון גדול ויציב, עם משכורת לא רעה. עם בוס שהסכים לחכות לי עד ספטמבר כדי שהקטנצ'יק שלי ייכנס לגן. בקיצור - נפלא.
בארגון החדש הזה הייתי צריכה להקים את התחום המקצועי שלי מאפס. ראיתי בזה אתגר מקצועי רציני ושמחתי על ההזדמנות.
לא היה קל. ארגון מסועף, כמעט ללא תקציב. עם המון פוליטיקה - אבל הצלחתי, אני חושבת.
אבל אחרי כשנתיים, התחלתי שוב להרגיש שאולי זה לא זה. גם כאן היתה בוסית לא קלה בתמונה שבהחלט השפיעה.
ואני חושבת ששם ההחלטה התחילה להתבשל.
התחלתי לבחון מהן בעצם האופציות שלי. היו כמה:
1. להתחיל לחפש עבודה במקצוע שלי, במקום אחר - זה הרגיש לי לא כל כך נכון. הרגשתי שנמאס לי מהתחום.
2. להתחיל לחפש משרה אחרת בארגון בו עבדתי - לא הרגשתי שיש משהו אחר אותו אני רוצה לעשות שם וגם לא הרגשתי שיהיה לי סיכוי להשתלב מכיוון שהגעתי כסמכות מקצועית בתחום שלי ולא הרגשתי שיאפשרו לי שינוי כיוון שכזה שם.
3. להתחיל לחפש עבודה בתחום אחר במקום אחר - לא הייתי בטוחה שמקצועית אני מסוגלת להתחיל מאפס והאמת שגם לא ידעתי במה.
הרגשתי שאם הייתי יודעת מה אני רוצה לעשות, אם היה לי איזשהו חלום אז הייתי מוכנה בשבילו גם להתחיל מאפס - אבל לא ידעתי מהו.
4. לצאת לדרך עצמאית - במה? לא ברור. כאמור לא היה איזה חלום מוגדר או משהו שבאמת רציתי לעשות.
הרגשתי אבודה, כבולה למקום עבודה שאני לא אוהבת, למקצוע שאני לא אוהבת ולא ידעתי איך יוצאים מזה.
קמתי מדוכאת כל בוקר. עמדתי שעות בפקקים. הייתי בלחץ כל הזמן - פגישות, שיחות ועידה, תחושה שלמרות שאין עובדת מסורה ממני לא העריכו אותי כלל.
ואז זה התחיל להתגבש - האפשרות לצאת לדרך עצמאית מבלי לזרוק לפח את כל הניסיון המקצועי שלי.
אולי אנסה כעצמאית לעבוד במקצוע שלי.
אם להיות כנה עם עצמי, לא הייתי בטוחה אם זה הפתרון או שזה רק תירוץ. אבל עם החלטה כזו יכולתי לחיות.
לא הרגשתי שאני יכולה לצאת לאיזשהו ריק, ואקום ולהתחיל לחפש. הייתי חייבת לצאת למשהו שאני מכירה ולהתחיל לעבוד משם.
במקרה, מזל או איך שתרצו לקרוא לזה עזבתי את העבודה שלי ביולי ובאוגוסט כבר היה לי לקוח ראשון לעבודה קטנה.
החלטתי שאני לא רוצה להיקרא מובטלת והנה כבר יש לי לקוח אז ויתרתי על לשכת התעסוקה (אולי עוד אחזור לזה אבל אני חושבת שזו היתה טעות - איבדתי שנים של ותק מקצועי וסכום לא מבוטל של כסף) והחלטתי "להתנפל" על העצמאות.
אבל בפועל, העצמאות הזו לא התפתחה כמו שחשבתי.
מהון להון, אני כבר שנה וחצי עצמאית.
יש לי לקוח עקבי אחד. אותו לקוח שהתחלתי איתו באוגוסט. וזהו.
אז מה עשיתי כל השנה וחצי הזו?
נדבר על זה בפוסטים הבאים.
עדיין אין כאן שורה תחתונה.
אין מסקנות, מתכונים לדרך, אמירות מוגדרות ומנחות. יש הרבה שאלות ונסיונות וחיפוש.
אני עדיין מחפשת. מחפשת מה? אני חושבת שאת תחושת ההצלחה האישית שלי. זו אולי ההגדרה הכי רחבה אבל הכי נכונה בשבילי כרגע.
כבר כמעט שנה וחצי עברה ועוד לא החלטתי אם עזיבת העבודה היציבה שלי היתה הדבר הכי חכם שעשיתי בחיים שלי או הדבר הכי אידיוטי.
תקראו לזה הכנה מוקדמת לקראת משבר גיל הארבעים, תקראו לזה התחרפנות, אבל בתהליך יחסית קצר פשוט קמתי ועזבתי. טוב, אז אם להיות לגמרי כנה, לא בטוח שקצר זו ההגדרה הנכונה, אבל ככה זה הרגיש.
במשך כמה שנים הרגשתי שלא בטוח שהמקצוע שלי זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות.
התגלגלתי אליו די במקרה מתוך עבודה אחרת בחברה מסוימת והוא הציל אותי מבוסית מזעזעת וצוות מתעלל.
הגעתי לצוות חדש ומקסים, לעבודה די מעניינת ונשארתי.
נשארתי שנים בחברה ובתפקיד. למדתי, התפתחתי, התמקצעתי אבל לאט לאט הרגשתי שמיציתי. שכבר לא כל כך מעניין אותי לדבר על ובא לי לעשות.
חופשת הלידה השלישית שלי ושינויים ארגוניים מרחיקי לכת בחברה בה עבדתי גרמו לי לרצות להישאר בבית יותר ממה שתכננתי ולחשוב שוב על אופציות לשינוי כיוון.
תוך כדי חופשת הלידה, יצרו איתי קשר דרך לינקדאין מחברה אחרת והציעו לי להתמודד על משרה בתחום שלי.
את המשרה לא קיבלתי אבל פתאום קיבלתי חשק מחודש בכל זאת לעסוק במקצוע שלי.
אז התחלתי לחפש משרות ולשלוח קורות חיים ומצאתי. מצאתי עבודה בארגון גדול ויציב, עם משכורת לא רעה. עם בוס שהסכים לחכות לי עד ספטמבר כדי שהקטנצ'יק שלי ייכנס לגן. בקיצור - נפלא.
בארגון החדש הזה הייתי צריכה להקים את התחום המקצועי שלי מאפס. ראיתי בזה אתגר מקצועי רציני ושמחתי על ההזדמנות.
לא היה קל. ארגון מסועף, כמעט ללא תקציב. עם המון פוליטיקה - אבל הצלחתי, אני חושבת.
אבל אחרי כשנתיים, התחלתי שוב להרגיש שאולי זה לא זה. גם כאן היתה בוסית לא קלה בתמונה שבהחלט השפיעה.
ואני חושבת ששם ההחלטה התחילה להתבשל.
התחלתי לבחון מהן בעצם האופציות שלי. היו כמה:
1. להתחיל לחפש עבודה במקצוע שלי, במקום אחר - זה הרגיש לי לא כל כך נכון. הרגשתי שנמאס לי מהתחום.
2. להתחיל לחפש משרה אחרת בארגון בו עבדתי - לא הרגשתי שיש משהו אחר אותו אני רוצה לעשות שם וגם לא הרגשתי שיהיה לי סיכוי להשתלב מכיוון שהגעתי כסמכות מקצועית בתחום שלי ולא הרגשתי שיאפשרו לי שינוי כיוון שכזה שם.
3. להתחיל לחפש עבודה בתחום אחר במקום אחר - לא הייתי בטוחה שמקצועית אני מסוגלת להתחיל מאפס והאמת שגם לא ידעתי במה.
הרגשתי שאם הייתי יודעת מה אני רוצה לעשות, אם היה לי איזשהו חלום אז הייתי מוכנה בשבילו גם להתחיל מאפס - אבל לא ידעתי מהו.
4. לצאת לדרך עצמאית - במה? לא ברור. כאמור לא היה איזה חלום מוגדר או משהו שבאמת רציתי לעשות.
הרגשתי אבודה, כבולה למקום עבודה שאני לא אוהבת, למקצוע שאני לא אוהבת ולא ידעתי איך יוצאים מזה.
קמתי מדוכאת כל בוקר. עמדתי שעות בפקקים. הייתי בלחץ כל הזמן - פגישות, שיחות ועידה, תחושה שלמרות שאין עובדת מסורה ממני לא העריכו אותי כלל.
ואז זה התחיל להתגבש - האפשרות לצאת לדרך עצמאית מבלי לזרוק לפח את כל הניסיון המקצועי שלי.
אולי אנסה כעצמאית לעבוד במקצוע שלי.
אם להיות כנה עם עצמי, לא הייתי בטוחה אם זה הפתרון או שזה רק תירוץ. אבל עם החלטה כזו יכולתי לחיות.
לא הרגשתי שאני יכולה לצאת לאיזשהו ריק, ואקום ולהתחיל לחפש. הייתי חייבת לצאת למשהו שאני מכירה ולהתחיל לעבוד משם.
במקרה, מזל או איך שתרצו לקרוא לזה עזבתי את העבודה שלי ביולי ובאוגוסט כבר היה לי לקוח ראשון לעבודה קטנה.
החלטתי שאני לא רוצה להיקרא מובטלת והנה כבר יש לי לקוח אז ויתרתי על לשכת התעסוקה (אולי עוד אחזור לזה אבל אני חושבת שזו היתה טעות - איבדתי שנים של ותק מקצועי וסכום לא מבוטל של כסף) והחלטתי "להתנפל" על העצמאות.
אבל בפועל, העצמאות הזו לא התפתחה כמו שחשבתי.
מהון להון, אני כבר שנה וחצי עצמאית.
יש לי לקוח עקבי אחד. אותו לקוח שהתחלתי איתו באוגוסט. וזהו.
אז מה עשיתי כל השנה וחצי הזו?
נדבר על זה בפוסטים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה